שמות פרק כ. פירוש על שמות פרק כ

כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" כללו של דבר, פקידת עין אבות על בנים איננה להינקם מן הרשע, אלא להועיל לבני אדם לבלתי יחטאו, לפיכך איננה באמת מקלקלת שורת הדין, ובנו של רשע אם שקול ישקול רעתו וטובתו שבאו עליו מיום הוולדו עד יום מותו, יוודע כי לא נעשה עמו עוול וחמס חלילה, רק מצאוהו קצת רעות וצרות מבהילות הרואים להרחיק את האדם מן העבירה
{ס} יב לֹא תִרְצָח, {ס} לֹא תִנְאָף; {ס} לֹא תִגְנֹב, {ס} לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר ב וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת

ביאור:שמות כ

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.

13
שמות כ
ואולי היה אפשר להשיב שהיה הרעם נמשל לקול שופר לא מצד חוזק קולו, אלא מצד שהיה קולו נמשך ולא היה פוסק ברגע כדרך הרעמים; ואתה רואה כי מלבד שהכתוב מזכיר קול השופר כדבר נבדל מן הקולות לא היל"ל קול שופר "חזק" מאד, אלא "נמשך" מאד, וכיוצא בזה
שמות פרק כח
המזבח גם בא לשמר את החוויה שהם הרגע עברו בכך שהוא מהווה מודל מוקטן של הר סיני
שמות פרק כ
כא וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל-שְׁמֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה--עַל-שְׁמֹתָם; פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל-שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ, לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט
והנה זה שאמרתי כי ענין פקידת עון אבות על בנים הוא דבר שהחוש מעיד עליו וכו', הוא דומה למה שפירש הרלב"ג שעונש האבות נמשך גם לבניהם במקרה, על דרך אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו ; ואני בשנת תקצ"ד הקשיתי עליו ואמרתי כי מליצת פוקד עון אבות על בנים אין משמעותה שהעונש נמשך לבנים במקרה, אלא שהאל מעניש את הבנים בכוונה מכוונת, כמו ופקדתי עליהם חטאתם , ופקדתי עליו דרכיו , וכן מילת פקודה ענינה עונש מכון לא רע נמשך במקרה, כמו באו ימי הפקודה באו ימי השלום , ומה תעשו ליום פקודה , ואולם עתה בשנת תר"ה רואה אנכי כי כן הוא דרך התורה לצייר לנו הטובות והרעות כיורדות מלמעלה בכוונה לשכר ולעונש, אף אם הן נמשכות ובאות בדרך הטבע לפי מנהגו של עולם; כי באמת אין דבר בעולם שיהיה במקרה, אלא הכל נמשך מסיבותיו, והכול משתלשל אל הסיבה הראשונה עיין כוזרי מאמר ה' סימן י' , וכמו שלאיים על בני אדם ולהדריכם בדרך ישרה חקק ה' בחוקות הטבע שיהיו עונות האב גורמים רע לזרעו אחריו, וכמו שלאיים על בני ישראל אמרה תורה כי ה' אל קנא ונוקם ובעל חימה, כך אמרה ג"כ שהוא פוקד עין אבות על בנים כאילו הוא עושה זה דרך נקמה וחרון אף, גם כי באמת לא יקרה הדבר אלא בדרכי הטבע ולא לנקמה חלילה, אלא הכול לטובת בני אדם, וגם כשהוצרכה התורה לצייר את האל כנוקם ובעל חימה, הנה מיד הזרה לצייר לנו מידת טובו יתרה הרבה על מידת פורענות באמרה ועושה חסד לאלפים, כי אמנם זה הוא עיקר כל התורה כולה להודיענו כי ה' עושה חסד, משפט וצדקה בארץ כי באלה הוא חפץ, כלומר זה הוא רצונו שיהיה אדם שומר דרך ה' להתנהג עם חבריו במשפט לתת לכל אחד מה שראוי לו ובצדקה לתת לו משלו לפנים משורת הדין והמקראות מוכיחים כן; תחילה: וידבר אלהים את כל הדברים האלה, האמור כאן, ושנית: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם למטה י"ט , ושלישית: וידבר ה' עמכם מתוך האש
והמעמר אומר כי פוקד עון אבות על בנים, הוא שבניו ובני בניו, ואם גם דור רביעי יראה, ימותו כולם ועיניו רואות; אבל משמעות הכתוב איננה שימותו, אלא שיקבלו עונש, ואם כדברי היה הכתוב אומר כמו ערירים ימותו, אבל פוקד עון אבות על בנים משמע בלא ספק שהכוונה על עונש הבנים, לא על עונש אבות והלא כל העמים היו עובדים אלהים אחרים ואולי כל אחד מהם היה מאמין שאלהיו הוא בורא הכול

שמות פרק כ

וגם עתה הענין הזה אין ראוי לבארו לעם הארץ.

14
שמות פרק כ
כג וְעָשִׂיתָ, עַל-הַחֹשֶׁן, שְׁתֵּי, טַבְּעוֹת זָהָב; וְנָתַתָּ, אֶת-שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת, עַל-שְׁנֵי, קְצוֹת הַחֹשֶׁן
שמות פרק כח
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
שמות פרק כח
ח וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו, כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה: זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר
ואשר במים מתחת לארץ : על דרך לרוקע הארץ על המים , דיברה תורה כלשון בני אדם ולפי אמונתם בדורות ההם כד וְנָתַתָּה, אֶת-שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב, עַל-שְׁתֵּי, הַטַּבָּעֹת--אֶל-קְצוֹת, הַחֹשֶׁן
כז וְעָשִׂיתָ, שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב, וְנָתַתָּה אֹתָם עַל-שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו, לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ--מִמַּעַל, לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד לכן מצווה ה' מה לא לעשות פסלים, גם אם הם נועדו לעבודת ה', וכפי שאכן קרה בחטא העגל ומה כן לעשות מזבח אדמה פשוט, או מזבח מאבנים לא מסותתות, אשר ברור לכל שאין עובדים את המזבח עצמו אלא הוא רק מקום עבודה לדבר נעלה יותר

שמות פרק כ

והיוצא לנו מזה כי גם במשנה תורה לא נזכר בלל טעם מצוות השבת; ובמקום אחר כתוב כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם, וזה אמנם הגדלת מצוות ה' ואיננה טעמה באמת, שהרי כמה דברים היו יכולים להיות אות כמו כן בינו וביניו.

26
פירוש על שמות פרק כ
לקדשו : לעשותו נבדל משאר ימים, שלא תשתמש בו להנאתך לעשות כל מלאכתך, אד תתנהו לגבוה כקרבן וכתרומה, כלומר תמשוך ידך מליהנות בו לצרכיך ולעסקיך ויהיה כולו מפורש לכבוד שמים, לשבות בו לכבוד האל אשר ציוך על השביתה בו
שמות פרק כ
לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם
פירוש על שמות פרק כ